אותו יצור לפני בערך שנתיים... בצילום סביר יותר. תיעוד שלה במנח "אין לי כוח תשעשע אותי" המוכר.

וידוי - אני מת על מקומות כאלו. זה עלול להיות מיאש אבל כיפי בקטע הרפתקני אם יש זמן...

אני שונא את הצ'אט הזה בכל הקשור לתכנון פרקטי.

GPT: הנה אחלה אפשרות לטיול היום!
אני: הגעתי ואין כאן את מה שרשמת.
GPT: צודק, זה נסגר לפני שלוש שנים.

איך ניהלו את אמצעי התאורה בקרב אום כתף? מאיפה חתולים חושבים שמגיעים מזון ומים? איך פיזית מתרחש ונראה קרב נמלים? מאיזה שלב דמנציה אדם כבר לא יוכל לספק עדות אמינה למצבו? מה המקום הכי עמוק שהצליחו למדוד? מה בדיוק המידע שריח כלב כולל? מה הפיזור האתני בסיביר?

אה נכון פספסתי משום מה, היא נראתה לי שמחה מדי.

איפה לילי וסארי?

בגדול חשבתי על זה בפירוט מכל זווית ודרך התרחשות אפשרית. אני זוכר בעל פה את הסיכומים הרפואיים מכל התקופה ומדמיין למשל את ההסבר הראשוני שהמשפחה שלי קיבלה בחדר הלם או איך הייתי בתחילת השיקום. השבוע הזה הוא רגע המעבר בין לא מודע למודע, הרגע שבו אני רק חלקית מבין מה עובר עלי אבל זוכר.

התקופה שלפני - בטיפול נמרץ ובמחלקת טראומה - לא זכורה לי בכלל. אני שלוש שנים ניזון מזיכרונות של חמוטל ושל ההורים, מרישום שלה בלו"ז גוגל, מסיכומים רפואיים ומעט תמונות. אני מדמיין על גבי זה את השתלשלות האירועים מרגע התאונה ועד השיקום, חושב על זה כמעט כל הזמן וגם מציק לחמוטל בשאלות.

חמוטל אומרת שאלו צילומים שנראים כמו הבזקי מודעות של בנאדם עם אצלהיימר או משהו בסגנון...

נותרו על רצפת העריכה -
פסים ירוקים; תקריב מוזר באמצע הרחוב; בלאגן אורות; ושני מבטים מעורבבים בצילום.

כוח שוחר שלום מהעתיד! שכונות שקטות מהרגיל! גדול.

זה העביר לי שעות על גבי שעות.